<h1>שו"ת זכרון יהודה — לרבינו יהודה בן הרא"ש סימן ס"ט</h1>
<h2>דף כג:</h2>
שאלה. ראובן היה חייב ממון, והיה נשוי אשה. ומת ראובן, ובאו בעלי חוב לגבות חובותם. והוציאה האשה גט וכתובה, ואומרת שיש לה לגבות כל כתובתה כיון שנתגרשה קודם מיתתו הרבה. והבעלי חובות אומרים שלא תיגבה אלא מחצי הנכסים עד כדי כתובתה, כיון שהיתה בחזקת נשואה כשמת ונתאבלה עליו אין לה דין גרושה, אלא תיגבה חצי הנכסים כדין כל האלמנות והשאר יגבו הם בחובם. תשובה. החסיד העניו, מאושר בכל ענייניו. ארי שבחבורה, משיב מלחמה שערה. הרב הגדול ה"ר אברהם נר"ו. ישמרך אל עליון, וישלח עזרך מציון. כחפצך וחפץ הבא בחתום, דורש שלומך וטובתך, ושמח ברפואתך. ראיתי שאלתך, ואיני כדאי שתשלח לשאול ממני. אבל ענותנותך הביאך למידה הזו לידע דעתי. ואני נראה לי לפע"ד שהדין עם הבעלי חובות, כי דבר זה לא עשתה אלא להבריח הנכסים מבע"ח, וקיי"ל כשמואל דאמר אני מורה הוראות אני, ואם יבוא שטר מברחת לידי אקרענו. וההוכחה על הענין שהוא הברחה, כי לעולם לא יצא עליה קול גירושין, וישבה תחתיו כדין אשה עם בעלה, ושימשתו בחייו ובמותו, וגדולה חזקה ששורפין וסוקלין על ידה. וגם נתאבלה עליו, כדין האשה המתאבלת על בעלה במותו. ולא דמי לההיא דערכין דלא מהדרינן ליה, דאמרינן בערכין ההוא גברא דזבנינהו לנכסי וגירשה לדביתהו, שלח רב יוסף קמיה דרב פפא ערב תנן הקדש תנן לוקח מאי, א"ל תנא כי רוכלא לחשיב וליזל. נהרדעי אמרי דתנן תנן, דלא תנן לא תנן. א"ר משרשיא מ"ט דנהרדעי, בשלמא הקדש משום רווחא דהקדש מהדרינן ליה, ערב נמי מצוה היא דעבד ולא מידי חסריה, אלא לוקח מכדי מידע ידע דכל חד וחד איכא עליה כתובה אמאי ניזיל וניזבין, אינהו דאפסידו אנפשייהו. וקיימא לן כוותייהו. לא דמי, דהתם הגירושין היו ידועים, ולאחר שנתגרשה גבתה כתובתה כדין כל גרושה, ואין לנו לחוש שהגירושין היו הערמה שיחזירנה לאחר שתיגבה כתובתה להפסיד ללקוחות, דאינהו דאפסידו אנפשייהו שלקחו מהאיש בעוד האשה תחת בעלה. אבל כאן שלא יצא עליה קול גירושין, ודאי להברחה נעשית. ועוד, דאפילו אם נאמר שנתגרשה בגט זה, צריכא להביא ראיה מתי בא הגט לידה כיון שבאה להפסיד לבע"ח, וראיה מההיא דפירש"י בגיטין בפרק המביא תניין [י"א ע"א] בהלכה מפני מה תיקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו, ופירש"י ז"ל דלענין פירות לא מהני זמן כתיבת הגט, דכי אתיא למיטרף בעי לאתויי סהדי מכי מטא גיטה לידה, גם בכאן צריכה להביא ראיה מתי בא הגט לידה. ואע"פ שנחלקו עליו בעלי התוספות ואמרו כי כל אשה אינה צריכה להביא ראיה מתי בא הגט לידה, כי אנו תולין ביום שנכתב ניתן, בגט כזה שיש כמה הוכחות שלא ניתן ביום הכתיבה צריכא להביא ראיה מתי בא הגט לידה. וראיה מהא דתניא בפרק קמא דמציעא [י"ח ע"ב] מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה, ופריך וניחש שמא כתב בניסן ולא נתן עד תשרי ומפקא לגט דכתוב בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין, ומשני כי אתי למיטרף אמרינן לה זילי אייתי ראיה אימתי מטא גיטא לידך. ומפרשין התוספות [שם י"ט ע"א] דבההוא דאיתרע בנפילה חיישינן טפי משאר גיטין דעלמא, כ"ש בזה הגט שיש כמה הוכחות שלא בא לידה ביום שנכתב שצריכה להביא ראיה מתי בא לידה. ועוד, אפילו אם היו עדים שנתגרשה ביום שנכתב הגט, כיון שקודם שגבתה כתובתה החזירה אין הגט מועיל להפסיד לבע"ח, כי שנינו בפרק האשה שנפלו [כתובות פ"ב ע"ב] גירשה והחזירה על מנת כתובתה הראשונה החזירה, ותנן נמי התם כתובה וגט ומיתה אין לה אלא כתובה אחת. ואע"פ שאין כאן עדים שנישאת עמו לאחר הגט, כיון שעד יום מותו היתה תחתיו ומשמשתו כדרך אשה לבעלה, ונתאבלה עליו במותו, אין לך עדות גדולה מזו. ועדיפא מהא דתנן בפרק הזורק המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, שב"ה אומרים שצריכה ממנו גט דאמרינן עידי יחוד הן הן עידי ביאה, כ"ש בכאן שכל בני העיר מעידין שדרה עמו ביחד כדרך איש עם אשתו.
